Vayedaber

תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי קְרָמִית חַייֶבֶת בַּחַלָּה. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר בָּאָה הִיא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵינָהּ בָּאָה לִידֵ מַצָּה וְחָמֵץ. וְיִבְדְּקוּהָ. עַל עִיקַּר בְּדִיקוּתָהּ הֶם חוֹלְקִין. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר בְּדָקוּהָ וּמְצָאוּהָ שֶׁהִיא בָּאָה לִידֵ מַצָּה וְחָמֵץ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין בְּדָקוּהָ וְלֹא מְצָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהִיא בָּאָה לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ויבדקוה. ואמאי פליגי בדבר שנוכל לבדוק ולעמוד עליו אם בא לידי חמוץ או לא ומשני על עיקר בדיקתה הם חולקים כלומר דלאחר שבדקוה הן חולקין דר''י בן נורי בדק לזה הקרמית והיה נראה לו שבאת לידי חמוץ ולרבנן לא היה נראה כך וס''ל שלא מצאו אותה שבאת לידי חימוץ:

תני. בתוספת' ריש פ''ק:

קרמית. זה הקצח ניילא בלע''ז דס''ל לריב''נ שבאה היא לידי מצה וחמץ כשאר חמשת המינין כלומר שהן ניכרות בין מצה לחמץ לפי שבאות לידי חמוץ:

רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי 1b אֲחַוָוה בֶּן רִבִּי זְעִירָא וְאַבָּא הֲוָה אָמַר לֵיהּ בְּשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר לֶחֶם בְּפֶסַח וְנֶאֱמַר לֶחֶם בַּחַלָּה. מַה לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בְּפֶסַח דָּבָר שֶׁהוּא בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אַף לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַלָּה דָּבָר שֶׁהוּא בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. וּבָֽדְקוּ וּמָֽצְאוּ שֶׁאֵין לָךְ בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. וּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים אֵינָן בָּאִין לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא לִידֵי סִירְחוֹן.

תַּמָּן תַּנִּינָן תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִּיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מוּתָּר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה מַפְלִיגִין בִּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי כְדַעְתֵּיהּ דּוּ אָמַר תַּמָּן אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַּבְשִׁיל בָּרוּר. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא אֵין חִימּוּצוֹ חִימּוּץ בָּרוּר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. בפ''י דתרומות תפוח וכו' וגרסינן שם להא עד אין חימוצו חימוץ ברור ושם פירשתי:

וּכְמָא דְאַתְּ אָמַר אֵין לָךְ בָּא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אֶלָּא חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד. וְדִכְוָותָהּ אֵין לָךְ מְגָרֵר עִם כוּלָּן אֶלָּא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים בִּלְבַד. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא שָׁנִינוּ אֶלָּא הָעוֹשֶׂה עִיסָה מִן הַחִיטִּים וּמִן הָאוֹרֶז וְאֵינוֹ נִגְרָר אֶלָּא עִם הַחִיטִּין בִּלבַד.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכמה דאת אמר וכו'. בעיא היא אי נימא דכמו דאת אמר דאין לך בא לידי חימוץ אלא אלו ה' מינין בלבד ולפיכך הן שחייבין בחלה כדילפינן ללחם לחם ואם ה''נ דכוותה אין לך מגרר עם כולן אלא חטים ושעורין בלבד וה''ה לשאר מחמשת המינין אלא דנקט בלישניה להני קמייתא וה''ה לאינך וכלומר שמגררין לשאר המינין עמהם שאם עשה עיסה מא' מהן עם א' משאר המינים וניכר בהעיסה טעם של זה שהוא מחמשת המינין שתהא חייבת בחלה ויהא אדם יוצא בה בפסח וקאמר ר' הילא בשם ר''ל דלא היא לפי שלא שנינו לקמן בפ''ג אלא העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה וכו' וא''כ שמעינן אינו נגרר האורז אלא עם החטין בלבד ולא עם השעורין וכן אינו נגרר משאר המינין אלא האורז בלבד:

מַהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה כְּתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אֶת שֶׁחַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ חַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ. אֶת שֶׁאֵין חַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ אֵין חַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מהו שיהו חייבין על קלי שלו. של אורז משום חדש דקס''ד דקלי שנאמר בתורה שאסור עד עצם היום הזה אף בקלי של שאר המינין נאמר ופשיט לה ר''ז דכתיב בחד קרא ולחם וקלי וגו' איתקש קלי ללחם את שחייבין על לחם שלו וכו' לאפוקי אורז ושארי המינין דאינן בכלל לחם כדילפינן לעיל וה''ה דאין חייבין על קלי שלו משום חדש:

רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא עִירֵב אַרְבָּעַת קַבִּין בִּפְנֵי עַצְמָן וְחִימְּצָן. וְאַרְבָּעַת קַבִּין בִּפְנֵי עַצְמָן וְעִירְבָן הֲרֵי בִּשְׁעַת חִיּוּבָן לָבֹא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. [אָמַר לֵיהּ מִינוֹ בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ.] אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְרִבִּי יִרְמְיָה. וּדְרִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי זְעִירָא. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹנָה כְרִבִּי יִרְמְיָה. כְּמָה דְרִבִּי יִרְמְיָה אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא קָרוּי לֶחֶם. כָּךְ רִבִּי יוֹנָה אָמַר עַד שֶׁיְּהֵא קָרוּי לֶחֶם. דְּרִבִּי יוֹסֵי כְרִבִּי זְעִירָה כְּמָה דְּרִבִּי זְעִירָה אָמַר מִינוֹ קָרוּי לֶחֶם כֵּן רִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִינוֹ קָרוּי לֶחֶם. אַתְיָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי הִילָא אַף עַל גַּב דּוּ פַּלִּיג עָלוֹי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אע''ג דהוא פליג עליה. כלו' אע''ג דר' הילא משמיה דנפשיה פליג על ר' יוסי דהא קאמר לעיל שם דבין כרבנן דהכא ובין כרבנן דהתם עד שיהא רובה דגן וטעמה דגן מ''מ בהא דמתני בשם ר' יוחנן שניהם שוין בזה דכך אמר ר' יוחנן דטעמה דגן אע''פ שאין רובה דגן:

אתייא דר' יוסי כר' הילא. בהא דקאמר התם ר' יוסי בשם ר' יוחנן למאי דמחליף ר' זעירא דר' יוסי הוא דקאמר דלא בעינן רובה דגן וזהו כר' הילא דהוה מתני כך בשם ר' יוחנן:

דר' יוסי כר''ז וכו'. הך דר' יוסי ודר' הילא לקמן בפ''ג בהל' ו' הוא דאיתמר על המתני' העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה וגרסי' שם עלה אמר ר' הילא בין כרבנן דהכא בין כרבנן דהתם אמרין עד שיהא רובה דגן וטעמה דגן רב הונא אמר טעמה דגן אע''פ שאין רובה דגן ובתר הכי גריס שם ר' יוסי הוה מסמך לר' זעירא שמע קליה דר' הילא יתיב מתני ר' יוחנן אמר טעמה דגן אע''פ שאין רובה דגן ר' יוסי בשם ר' יוחנן עד שיהא רובה דגן וטעמה דגן אמר מחלפא היא בידיה סימן הוה לן ר' יוסי כרב הונא וכלומר כששמע ר' זעירא לר' הילא דמתני כך לדברי ר' יוסי בשם ר' יוחנן אמר דלא כך הן לדברי ר' יוסי ששנה בשם ר' יוחנן ונתחלף הדבר במאמר ר' הילא שהרי כך היה הסימן דמה ששנית בשם ר' יוחנן כמילתיה דרב הונא הוא דאמר לא בעינן טעמה ורובה אלא בטעמה דגן בלחוד הוא דסגי והיינו דקאמר הכא דמילתיה דר' יוסי דהתם אתייא כר' זעירא כמה דפשט כאן לר' ירמיה דנתחייב כל התערוב' בחלה הואיל ויש בו מין הקרוי לחם וכן אמרר' יוסי התם דלא בעינן רובה דגן אלא מכיון דטעמה דגן יש בה מין קרוי לחם קרינן בה:

אתייא דר' יונה כר' ירמיה ודר' יוסי כר' זעירא. כדמפרש ואזיל דכמו דר' ירמיה דנסתפק לו בהך בעייא ש''מ דס''ל דאיכא למימר עד שיהא קרוי לחם כלומר שתהא כל העיסה קרויה לחם ולאפוקי עיסה זו שנתערב בה משאר המינין אינה קרויה כולה לחם ולפיכך הוא דנסתפק ר' ירמיה בכה''ג וזהו כסברת ר' יונה לקמן בפרקין בהל' ה' דס''ל דהעושה עיסה מן הטבל חייבת בחלה אע''פ שיש בה מתערובת דבר שאינו מתוקן וה''נ כן:

הרי בשעת חיובן לבא לידי מצה וחמץ. תשובת ר' זעירא לר' ירמיה היא דפשט לי' שהכל נתחייב בחלה מכיון דבשעת חיובן והיינו גלגול העיסה ראוין הן לבא לידי מצה או לידי חימוץ כלומר שהרי יש בהן שיעור חיוב חלה מדברים הבאים לידי חימוץ וכשעירבן נתחייב הכל בחלה:

וארבעת קבין וכו'. כלומר או שעשה בתחילה להד' קבין בפני עצמן והיינו קביים מחמשת המינין וקביים משאר המינין ואח''כ עירבן זו עם זו מהו שיתחייב ליטול חלה מכל הד' קבין הואיל ויש בהן שיעור חיוב חלה מחמשת המינין:

עירב ארבעת קבין בפ''ע וחימצן וד' קבין בפ''ע ועירבן. כלומר שעשה עיסה שיעור חלה שהוא שני קבין אליבא דהילל בפ''ק דעדיות דס''ל מקביים לחלה ומחמשת המינין ושני קבין משאר המינין ועירבן זו עם זו ומתוך כך חימצן שהן באות לידי חימוץ ע''י התערובות:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִיסְבּוֹר סָבוּר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי שֶׁמִּנְחַת הָעוֹמֶר בָּאָה מִן הַכּוּסְמִין וְשִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְשִׁיפוֹן. אִלּוּ מָן דְאָמַר תְּאֵינִים שְׁחוֹרוֹת עָלַי שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר בִּלְבָנוֹת. אֶלָּא שְׁחוֹרוֹת אָמַר לְבָנוֹת לֹא אָמַר. וְהָכָא שְׂעוֹרָה אָבִיב אָמַר שִׁבּוֹלֶת שׁוּעַל אָבִיב לֹא אָמַר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מיסבר סבר ר' יודה בן פזי שמנחת העומר באה מן הכוסמין וכו'. בתמיה ר' יודה בן פזי דקאמר הכי בשם ר' ישמעאל דצריך ללמוד מן ק''ו שאין מנחת העומר באה מאלו הג' מינין הא לאו הכי הוה סבור שהיא באה מהן וקשיא ל''ל הק''ו אלו מאן דאמר תאנים שחורות עלי בנדר שמא אינו מותר בלבנות בתמיה והלא לא אסר עצמו אלא מן השחורות שאמר ולבנות לא אמר והכא נמי דכוותה שהרי שעורה אביב אמר כלומר מקרא דאביב לא למדנו אלא שעורה בלבד אבל שבולת שועל אביב לא נאמר וכן כוסמין ושיפון אינן במשמע המקרא דאביב ומהיכי תיתי שיוכשרו למנחת העומר. ברם כרבנן שלשה מינין הן. השתא מסיק להא דקאמר דמתני' דקחשיב להו לחמשה מינין כר' ישמעאל היא דאתייא דאיהו דקאמר שלא הוכשרו כוסמין ושבולת שועל ושיפון לעומר דכולן אינן ממין שעורין וא''כ כל חד וחד למין בפני עצמו הוא דחשיב אבל לרבנן אלו החמשה שלשה מינין הם דשיפון מין כוסמין הן ושבולת שועל ממין שעורין הוא ולא תני חמשה:

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הִיא. דְּתַנֵּי רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר יָכוֹל תָּבִיא מִן הַכּוּסְמִין וְשִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְהַשִּׁיפוֹן. וְדִין הוּא וּמָה אִם הַחִיטִּים שֶׁכָּֽשְׁרוּ לִשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת לֹא כָֽשְׁרוּ לְמִנְחַת הָעוֹמֶר. כּוּסְמִין וְשִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְהַשִּׁיפוֹן שֶׁלֹּא כָֽשְׁרוּ לִשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יִכָּֽשְׁרוּ לְמִנְחַת הָעוֹמֶר. הַשְּׂעוֹרִין יוֹכִיחוּ שֶׁלֹּא כָֽשְׁרוּ לִשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת וְכָֽשְׁרוּ לְמִנְחַת הָעוֹמֶר. לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׂעוֹרִין שֶׁמִּנְחַת סוֹטָה בָאָה מֵהֶן. תֹּאמַר בְּכוּסְמִין וְשִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְשִׁיפוֹן שֶׁאֵין מִנְחַת סוֹטָה בָאָה מֵהֶן. יָֽצְאוּ הַחִיטִּים מִן הַכָּתוּב וְכוּסְמִין וְשִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְהַשִּׁיפוֹן מִקַּל וְחוֹמֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

יצאו החטין מן הכתוב. נתמעטו חטים למנחת העומר מן הכתוב כדילפינן אביב אביב וכוסמין וכו' נתמעטו מק''ו דהשתא אין שום פירכא על הק''ו:

שמנחת סוטה באה מהן. דכתיב בה קמח שעורין וא''כ מצינו למנחה שבאה מן השעורין משא''כ בכוסמין וכו' שלא מצינו לשום מנחה שבאה מהן:

השעורין עצמן יוכיחו. שהרי אף הן אינן כשרין לשאר המנחות ואעפ''כ כשרו למנחת העומר:

אלו כוסמין שלא כשרו לשאר כל המנחות. שהרי סולת נאמר בהן ואין סולת אלא מן החטין. אינו בדין שלא יכשרו למנחת העומר:

ודין הוא. שלא יביא מנחת העומר מאלו שלשה מינין דמה אם החטין שהן כשרין לכל המנחות אינן כשרים למנחת העומר לפי שמנחת העומר מן השעורים היא כדיליף התם לעיל נא' כאן אביב ונא' אביב במצרים כי השעורה אביב מה אביב האמור שם שעורין אף כאן שעורין:

יכול מביא מן הכוסמין וכו'. אמנחת העומר קאי וכך היא שנויה בת''כ פ' ויקרא בפ' ואם תקריב מנחת בכורים לה':

דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא. הא דתני במתני' חמשה דברים חייבין וכו' ואסורין בחדש ולקצור לפני העומר וקס''ד דחמשה דברים הללו כל א' וא' למין בפני עצמו חשיב ליה ולא אתייא אלא כר' ישמעאל ולא כרבנן כדלקמן:

אָמַר רִבִּי סִימוֹן אִילֵּין נְשַׁייָא דְאָֽמְרָן לָא נֵיעוֹל בְּנֵינָן לִכְנִישְׁתָּא אִין חֲמִי לֵיהּ מֵילַף מֵילַף הוּא. לָא עָבְדִין טַבָּאוּת אֶלָּא וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אילין נשייא וכו'. איידי דאיירי בהאי קרא קאמר נמי להא אלו הנשים האומרות לא צריכין אנחנו להטפל ולהעלות בנינו לבה''כ ולבתי מדרשות כדי ללמוד לפי שאם ראוי הוא ללמוד ילמוד הוא ממילא אלו הנשים אין עושין בטוב אלא אמר הכתוב ויסרו למשפט אתה צריך לייסרו ולחנכו למשפט התורה והדר אלהיו יורנו ללמוד:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בֵּר נַחְמָן שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִן אָהֵן קְרָייָא 2a וְשָׂם חִיטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעוֹרָה נִסְמָן וְכֻסֶּמֶת גְּבוּלָתוֹ. וְשָׂם חִיטָּה אֶלּוּ הַחִיטִּים. שׂוֹרָה זֶה שִׁיבּוֹלֶת שׁוּעַל וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שׂוֹרָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה כְּשׁוּרָה. שְׂעוֹרָה אֶלּוּ הַשְּׁעוֹרִים. נִסְמָן זֶה הַשִּׁיפוֹן. וְכֻסֶּמֶת זֶה הַכּוּסְמִין. גְּבוּלָתוֹ לֶחֶם. עַד כָּאן גְּבוּלוֹ שֶׁלְלֶחֶם. וּלְמֵידִין מִן הַקַּבָּלָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן מִן מָה דִכְתִיב וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהָיו יוֹרֶנּוּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא דְּבַר תּוֹרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולמדין מן הקבלה. בתמיה וכי אנו למדין דין מדברי קבלה ומשני ר' סימון מן מה דכתיב בתריה דהאי קרא ויסרו למשפט אלהיו יורנו כמי שהוא דבר תורה דיורנו משמע שלמדין מכאן הוראה לדין כמו שלמדין מד''ת:

גבולתו לחם. כלומר וכתיב גבולתו לומר דעד כאן הוא גבולו של הנקרא לחם ולאפוקי שאר המינין:

שורה זו שבולת שועל. על שם שהיא עשויה כשורה שהשבולת מצד אחד הוא כשורה זו:

שמע כולהון מן אהן קרייא. לא מן הג''ש דלחם לחם דלעיל אלא שלמד דכולהו חמשת המינין בלבד הן שקרויין לחם מן הפסוק הזה בישעיה סימן כ''ח ושם חטה וגו':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source